במאמר שפורסם בכתב העת American Journal of Kidney Diseases מדווחים חוקרים על תוצאות מחקר חדש, מהן עולה כי בקרב חולים עם היסטוריה של אשפוז עקב נזק כלייתי חד סיכון מוגבר להתפתחות דמנציה.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי נזק כלייתי חד מוביל לשינויים ביוכימיים במוח במודלים של חיות ומלווה בסיבוכי נוירולוגים בחולים מאושפזים. מטרת המחקר הנוכחי הייתה לבחון את הקשר בין נזק כלייתי חד ובין היארעות דמנציה במדגם מבוסס-קהילה.
המחקר הפרוספקטיבי כלל מבוגרים ממחקר ARIC (Atherosclerosis Risk in Communities) אשר אושפזו בשל נזק כלייתי חד, כאשר החוקרים השוו את הסיכון להתפתחות דמנציה באוכלוסייה זו, בהשוואה לחולים שאושפזו מסיבות אחרות לאורך מעקב ממוצע של 4.3 שנים, או משתתפים שלא אושפזו בשל נזק כלייתי חד.
בניתוח העיקרי של המחקר, החוקרים בחנו את הסיכון של חולים שאושפזו בשל נזק כלייתי חד אל מול הסיכון של חולים שאושפזו מסיבה אחרת להתפתחות דמנציה (1,708 חולים). בניתוח המשני, הם בחנו את הקשר בין אשפוז עקב נזק כלייתי חד ובין הופעת דמנציה בשלב מאוחר יותר במודל רב-משתני, שכלל תקנון לגיל, מין, גזע/מרכז, השכלה, הרגלי עישון, מדד מסת גוף, קצב פינוי גלומרולארי, יחס אלבומין:קריאטינין, לחץ דם סיסטולי, מחלת לב כלילית, סוכרת, יתר לחץ דם, גנוטיפ APOE ε4, ריכוז CRP.
הגיל הממוצע במדגם המותאם עמד על 76.1 שנים, כאשר 53.2% מהמשתתפים היו נשים. בחולים שאושפזו בשל נזק כלייתי חד תועד סיכון מוגבר לדמנציה (יחס סיכון של 1.25, רווח בר-סמך 95% של 1.02-1.52), בהשוואה לאלו ללא היסטוריה של אשפוז עקב נזק כלייתי חד. הקשרים היו מעט בולטים יותר בניתוח תלוי-זמן (יחס סיכון של 1.69, רווח בר-סמך 95% של 1.48-1.92).
גורמי סיכון נוספים לדמנציה כללו גיל מבוגר, מין זכר, אלבומינוריה משמעותית יותר, סוכרת, עישון פעיל ונוכחות אללי APOE בסיכון.
ממצאי המחקר מעידים כי בחולים לאחר אשפוז בשל נזק כלייתי חד סיכון מוגבר לדמנציה.
