אי-ספיקת כליות חריפה (AKI) מהווה סיבוך ידוע בחולים המטופלים באימונותרפיה, אך השכיחות המדווחת בניסויים קליניים עומדת על כ-2%-3% מהחולים בלבד. שכיחות גבוהה יותר (עד 17%) דווחה במחקרים קודמים, ומחקר חדש שפורסם ב- Journal for ImmunoTherapy of Cancer מדגים אי-ספיקת כליות חריפה בקרב 25% מהחולים הללו. עם זאת, החוקרים מצאו שבקרב חולים אלו, החולים שפיתחו תופעות לוואי הקשורות למערכת החיסון היו בעלי הישרדות טובה יותר מאלה שלא פיתחו תופעות לוואי כאלו, בהתאם למחקרים אחרים שהצביעו על כך שתופעות לוואי הקשורות למערכת החיסון מעידות על כך שהאימונותרפיה יעילה.
המחקר כלל סקירה של 2207 מטופלים שטופלו במרכז יחיד באחד משישה טיפולים אימונותרפיים (ipilimumab, nivolumab, pembrolizumab, durvalumab, atezolizumab או tremelimumab) בין פברואר 2013 לינואר 2019. רבע מהחולים הללו (n = 549, 25%) פיתחו אי-ספיקת כליות חריפה שנה לאחר תחילת הטיפול, וחולים אלו נטו להיות מבוגרים יותר והיו בעלי סיכוי גבוה יותר לסבול מיתר לחץ דם ומחלת כליות כרונית. בסך הכל, 617 (28%) חולים מתו תוך שנה מהטיפול, ולחולים אלו היה סיכוי גבוה יותר ללקות במחלה ב-stage 4. בנוסף, לחולים עם פגיעה כלייתית חריפה היה סיכון מוות גבוה פי שלושה (3.11) בהשוואה לאלו ללא AKI. עם זאת, בקרב חולי ה-AKI, אלו עם דלקת כליות אינטרסטיציאלית חריפה (AIN) היו בעלי תוצאות הישרדות טובות יותר מאלו ללא AIN, ציינו המחברים. למעשה, לחולים עם AIN היו שיעורי תמותה דומים לחולים ללא אי-ספיקת כליות חריפה. יתרה מכך, למרות שהחולים עם AIN חוו פג אי-ספיקת כליות חריפה חמורה יותר, עם רמות קריאטינין גבוהות יותר בסרום (3.3 לעומת 1.4 מ"ג/ד"ל; P < .001) ושימוש גבוה יותר בסטרואידים, הם גם היו בעלי שיעורי תמותה נמוכים בשתי תת אנליזות נוספות (HR 0.43) ולאחר התאמה לדמוגרפיה, מחלות נלוות, סוג הסרטן וחומרת המחלה (HR, 0.44). גם לאחר בדיקה של שלב ומשך ה-AKI, AIN המשיך להיות קשור באופן עצמאי לתמותה נמוכה יותר.
